(Backup) (Backup) יום שבת 29.7

29.7

על הבוקר ביקרנו בחנות הדונאט המסורתית בפינת הרחוב של המלון. 

משם כרגיל לתחנת הרכבת העמוסה בעולם - shinjuko. 

נסענו לפארק ueno. בתחנת הרכבת שליד הפארק חיכה דב נחמד אז הצטלמנו איתו. באופן כללי יש כאן כל מיני שטויות / גימיקים שאפשר להשתעשע איתם כל הזמן. 

היה  חם (בגדול חם כמו כמעט כמו בישראל ולפעמים יש גשם). אבל במקום כובעים יש הרבה שהולכים עם מטריות. אז גם אנחנו (חלקנו). 

 ראינו הופעה של אמן רחוב. האמן לא מאוד מוצלח אבל התגובות של היפנים מאוד חמודות. 

הפארק היה יפה מאוד. יש שם אגם שעליו פרחים גדולים עד ענקיים (מאחורינו בתמונה).

 גם ביקרנו שם במקדש בודהיסטי.

 

מהפארק הלכנו אל שוק אמיוקו. בשוק המון חנויות / בסטות וגם בניינים שלמים של חנויות. בגדים, אוכל, שטויות.  בתמונה ראש של דג - מתאים לראש השנה?

נכנסו שם לבניין משחקים וכל הילדים וגם אבא ניסו ולא הצליחו להוציא מן המכונות כל מיני הפתעות. 

היפנים מצידם משחקים באולמות ענקיים בשוק במשחקים רועשים. אלו אולמות למבוגרים בלבד. 

 

בתמונה משפחה יפנית אוכלת במסעדה בשוק. 

באיזה שהוא שלב בחרנו מסעדה בדרך הרגילה - הסתכלנו בתמונות של האוכל בחוץ. לא התאכזבנו. היה אוכל טוב. רק לא הבנו למה כשהזמנו אורז שמו לנו על השולחן מתקן שבו האורז חומם / אודה משך רבע שעה. בתמונה למטה רותם עם הטבחים. הם כולם מברכים אותם כשאתה נכנס ויוצא מן המסעדה. 

 

מהשוק המשכנו לאזור אקיבהרה. האזור ידוע כאזור אלקטרוניקה ותחביבים של היפנים כמו אנימציה ומשחקים משוגעים. ובאמת יש שם בניינים שלמים של חנויות מכל הסוגים והמינים. לא תמיד הבנו מה אנחנו רואים (כמעט אף פעם לא). כל מיני רובוטים, קלפים, מודלים להרכבה וגם בובות שהצלחנו להבין שהיפנים קונים אותן בתור בנות זוג. ככה בובה של ארבעים סנטימטר לכל גבר. לא עושה בעיות ולא משגעת לך את השכל. 

תרמנו את חלקנו למכירות באזור כשקנינו שלושה טלפונים סיניים. אבא הודיע שלא נדבר איתו על טלפונים משך שנתיים. 

משם נסענו לאטרקציה המרכזית של היום: פסטיבל הנבי.  

הפסטיבל התחיל בשעה שבע בערב והוא כלל שעה וחצי של זיקוקי די נור כשמסביב יפנים רבים לבושים בתלבושות מסורתיות. וכמובן דוכנים רבים של אוכל. כבר במשך היום הסתובבו הרבה אנשים (בעיקר נשים) עם תלבושות מסורתיות אם כי גם ביום רגיל רואים מדי פעם נשים בתלבושת מסורתית. 

עלינו על רכבת בשש וחצי לאחר קניית הטלפונים ומצאנו את עצמנו בתוך נחיל אדיר של אנשים בתחנת הרכבת כששוטרים מכוונים אותנו ושורקים. היה די צפוף ברכבת.

 הגענו בשלום. יצאנו בתחנה אבל פשוט אי אפשר היה לזוז מרוב אנשים. כדי להוסיף למצב גם ירד גשם וכולם עמדו עם מטריות מה שלא הקל על התנועה.

 

לאחר כמה דקות שוטרים נתנו לכל האנשים הוראות ללכת בכיוון ההפוך לפארק  ששם הפסטיבל והתחלנו ללכת עם המוני יפנים כשברקע קולות זיקוקים וגשם יורד על כולם.

 

את הזיקוקים לא ניתן היה לראות כי הבניינים הגבוהים הסתירו אותם. עד שהגענו למקום שאפשר לראות. ששם כמובן היה צפוף. 

בשלב מסוים החלטנו לחזור והלכנו לתחנת הרכבת. בדרך צילמנו תמונות של מה שמסביב. 

גם עצרנו (כמובן) לאכול. הפעם במסעדה שנקראה פרונטו. מין רשת של מסעדות של שילוב איטלקי יפני. לא נפלנו מהכסא. 

חזרנו למלון מרוצים רטובים ועייפים