(Backup) יום שישי 28.7

הבוקר באמת היה קשה לקום כי היינו צריכים לצאת לפני תשע. כמובן שיצאנו בעשר וחצי תוך כדי שאבא מאיים ששוק הדגים יסגר ולא נוכל לאכול מהסושי הטוב בעולם. 

למרות האיחור את הבוקר התחלנו בחנות הדונטס בפינת הרחוב של המלון שלנו. . 

מארוחת הבוקר ישר לתחנת הרכבת שכל פעם מחדש מפתיע כמה אנשים יש בה וכמה היא ענקית. ממש עיר. התרגלנו כבר לחכות לרכבת. לא צריך הרבה סבלנות. יש רכבות כל כמה דקות בכל הקווים

והרכבת הביאה אותנו לשוק הדגים. אבא  מיד התנפל על צדפה ענקית. 

הוא חשש שאיחרנו ולא יהיה מה לאכול. הוא טעה בגדול

אחרי הצדפה אכלנו סושי. ליתר דיוק סשימי.  

כולל של צלופח שאת זה רק אבא אכל (ואחרי זה גם צלופח על שיפוד ופיצוחי צלופח שזה צלופח מיובש).  בתמונה אבא והמוכר שטען שאצלו הסשימי הטוב ביותר

. 

השוק היה מלא בכל סוגי הדגים ומאכלי הים. גם קיפודי ים על הגריל. 

מן השוק הלכנו לגינזה, אזור יוקרתי. חנויות כלבו ענקיות. ניסן מראים את רכבי העתיד שלהם. בקיצור לא משהו שאפשר לקנות אבל נחמד להסתובב . 

משם נסענו לאי אודיבה שזה אי מלאכותי צמוד לטוקיו. מקום לבילוי וקניות. קנינו כמה דברים בדייסו שזו חנות הכל בדולר היפנית. 

מה שיפה שכולם כל הזמן קדים קידות ומברכים ברכות. אנחנו לא מבינים את הברכות חוץ מ - אריגטו שזה תודה ביפנית. אבל לקוד קידה זה כולם מבינים ויודעים אז גם אנחנו כבר קדים להם מדי פעם

באודיבה גם הצטלמנו עם פסל החירות (דגם מוקטן) וטיילנו על הטיילת על הים שם . 

מהאי אודיבה נסענו למסעדה שהומלצה לנו. בדרך נכנסו לתוך גל של אנשים ומהר מאד הבנו שיש שם משהו. הכביש היה סגור וכולם הלכו בו ומסביב היו מלא דוכנים ודברים מעניינים. 

פתאום שמענו מוזיקה והתחילו ריקודים. מלא יפנים רוקדים. כמו ריקודי עם ורובם לבושים בתלבושות מסורתיות. באמצע הריקוד. יש מתופף ילד שמתופף ומלווה את המוסיקה. 

אחרי כל זה מצאנו את המסעדה אבל אמרו לנו שמלא (אנחנו לא בטוחים שמלא. נדמה לנו שהם רואים את השישייה שלנו וחוששים מבלגן)

אז אכלנו במסעדה סינית ליד המלון. הנה תמונה עם התפריט שצילמנו למחרת. 

ככה כל ערב / צהרים אנחנו צריכים לבחור לאיזו מסעדה להיכנס לפי כאלו תמונות. כמובן שיש כמה דעות אז זה לא פשוט...

יצאנו מרוצים מהארוחה הסינית. 

הלכנו לישון. גמורים.