יפן 2017- משפחת קליר

הבוקר  קמנו לארוחת בוקר שאספנו ממה שנשאר מאתמול בלילה ואכלנו בריוקן סביב השולחן הנמוך.  התכנון היה לנסות ולנסוע למקום שממנו רואים את הר פוג׳י. זה היה גם התכנון ליום הקודם. אבל זה לא קרה באף אחד מהימים. כי היו המון עננים וגם גשם רצוף. אז הסתפקנו בשיט באגם אשי שבהאקונה. עשינו שיט מעגלי של כשעה גם בגלל הגשם וגם כדי להמשיך הלאה בנסיעה הארוכה של ארבע שעות שהיתה צפויה לנו למלון הבא בעמק קיסו.  למטה תמונות מהשיט על ספינה רבת עיטורים.  וגם תמונות שלנו כרבי חובלים לאחר השיט התחלנו בנסיעה הארוכה לעמק קיסו. גשם ליווה אותנו חלק מהדרך.  עצרנו במסעדה על הדרך שגם ממנה אמורים לראות את פוג׳י. קדחת. זה מה שראינו. למטה התצפית עשינו כמה תמונות משעשעות כרגיל בחרנו את המנות במסעדה מתמונות אבל אמא לא הסתפקה בזה והוציאה את המלצר מחוץ למסעדה שיתן הסבר על כל תמונה באנגלית הכי טובה שלו למטה מימין התמונה של המנה שאבא הזמין והמנה עצמה.  הגענו למלון בערב. החלטנו לא ללכת למסעדה אלא לאכול דברים שקנינו בדרך וכמובן שלבשנו יוקטות והלכנו לאונסן של המלון הסתיים (עוד) יום מעייף והחלטנו שמחר קמי...

על היום הזה יש מה לספר. על אונסן וריוקן ועוד דברים. אבל נתחיל בהתחלה.  אז ביום שני אבא יצא בבוקר עם נגה לקחת את הרכב ואמא נשארה עם שאר הילדים להכין את המזוודות ליציאה הרכב שקיבלו נגה ואבא נראה להם בהתחלה קטן. אבל יותר הטריד אותם איך הם יגיעו למלון לקחת את המשפחה לאחר שהסתבר שהג׳י פי אס לא מכיר את המלון והוא עובד חצי באנגלית וחצי ביפנית. בזכות גוגל מפס הכל הסתדר.  נגה ואבא, שהתחיל לנהוג בצד שמאל בתוך טוקיו, הגיעו למלון ואפילו כל המזוודות נכנסו לרכב.  יצאנו לדרך. מיד כמובן כולם הודיעו שהם רעבים ואבא הודיע להם בחזרה שהוא לא עוצר בטוקיו לשום דבר. שיתאפקו. עצרנו לקראת הצהרים במקום על הדרך שיש בו מסעדה שירותים וכאלו. קנינו כמה מאפים כשלידנו היפנים טוחנים מאכלים שונים ומשונים שהם הזמינו במכונה  והלכו לקבל בדוכן ליד התלבטנו  (אבא התלבט) לאן לנסוע בגלל מזג האוויר. אמור לרדת גשם כל הזמן אם כי בשלב זה עוד לא ירד. אז בין שיט באגם לבין מוזיאון פתוח הלכנו למוזיאון הפתוח. בהאקונה. שזה ישוב שנמצא שעה וחצי מטוקיו וכולם באים אליו למעיינות חמים ולתצפית על הר פוג׳י מן האגם של האקונ...

הבלוג יהיה קצר לגבי היום הזה כי בילינו כל היום בדיסני.  כן שווה לספר ולזכור שבטוקיו יש גם דיסני וורלד רגיל וגם דיסני סי (דיסני בסימן ים). ושאבא סחב את כולנו לדיסני סי כי זה מיוחד וכי בכל מקרה אם נרצה נוכל לעבור מאחד לשני. אבל כשרצינו לעבור התברר שאי אפשר. הכרטיס הוא או לזה או לזה בקיצור לא נפלנו מהכסא מהדיסני סי הזה מה עוד שהיו תורים ארוכים לכל מתקן ואפילו כדי לקנות אוכל ובכלל המשפחה שלנו לא אלופה במתקנים של לונה פארק כן הכל מאד מאד יפה ברמה של דיסני וגם היה בסוף מופע מדהים של מין תהלוכת ספינות במים כל פעם בנושא אחר מסרטי דיסני כשבאמצע כובע קוסמים עליו מוקרנים   אלף ואחד דברים ועל הראש שלו עומד מיקי.  כולל כמובן מופע מים ואש וזיקוקים ומה לא למי שכיף לו לראות כמה תמונות מדיסני סי אז שמנו כמה בהמשך. לפני התמונות מדיסני ישנה תמונה אחת של העומס  בתחתית גם בשעה 11 כשחזרנו מדיסני לאחר שגם אכלנו ארוחת ערב / לילה. העומס הוא לא ליד דיסני אלא בתחנה בה החלפנו רכבת (תחנת טוקיו). זה כל לילה ככה בטוקיו בכל או רוב התחנות. המוני אנשים. ואם כבר המונים אז שיהיה בתנועה אם זה לא ברור אז...

30.7 הבוקר הלכנו לתחנה מכיוון חדש כי אבא רצה ללכת לסניף טויוטה, שם נקח את הרכב להמשך הטיול. הסניף נמצא  ביציאה  הדרומית של התחנה.  בדרך גילינו שסביב התחנה יש את כל החנויות שאנחנו יכולים לחשוב עליהן. ועוד.  נסענו בבוקר לשיבויה. פגשנו בכלב האצ׳יקו הידוע (מי שלא מכיר שיקרא בגוגל). ושם ליד הפסל ביקשו מאיתנו להתראיין לטלביזיה היפנית! אבא אמר מיד - חיובי. והוא ורותם התראיינו ואמרו מה המילה הכי אהובה עליהם ביפנית ומה המאכל היפני האהוב עליהם.  אז חצינו במעבר החציה העמוס ביותר בעולם כולו. מעבר לעומס האדיר שני שינוייים לעומת ישראל: 1. ביפן אלכסון הוא לא אסון. יש גם פסים של מעבר חציה באלכסון וחוצים באלכסון. 2. כולם חוצים יחד. התנועה של הרכבים בכל הצומת עוצרת ואז יוצאים לדרך אנשים מכל הכיוונים אלו כלפי אלו קרב פנים אל פנים וחלק כאמור מהצדדים כי יש גם אלכסונים. בתוך כל זה גם רצינו כמובן להצטלם. מצאנו דרך. בתמונה חלק מאיתנו. נסו לזהות.     אז התחלנו במסע קניות. קודם פצצות אמבטיה (מי שלא מכיר שיקרא בגוגל) ואז בגדים.  משם הלכנו למסעדת סושי קטנה ומדהימה שהוכתרה בת...